ת"פ 18632-02-14

תקציר

השופט משה דרורי פותח בתיאור בקשתו של בא כוח הנאשמים, עו"ד יעקב קמר, לחייב את המדינה בהוצאות משפט הקשורות להליכי השימוע וניהול התיק. הסכום המבוקש הוא 7,000 ₪ עבור תשלומים ששולמו לעו"ד ליהמן ו-27,250 ₪ עבור שכר טרחתו של עו"ד קמר עצמו. כתב האישום, שהוגש בפברואר 2014, מייחס לנאשמים עבירת חבלה חמורה, המתייחסת לאירוע שאירע באפריל 2011 כאשר המתלונן הגיע לכאורה לרכושם של הנאשמים בכוונה לגנוב. על פי החשד, הנאשמים חסמו את דרכו של המתלונן, התעמתו איתו ותקפו אותו פיזית. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן שברים וחבלות מרובות. הנאשמים הכחישו את טענות כתב האישום וטענו כי המתלוננת גנבת. עו"ד קליימן, המייצג את התביעה, טען כי בעוד שהנאשמים היו במסגרת זכותם להשתמש בכוח כדי להגן על רכושם, הם חרגו מהנדרש ולכן השימוש בכוח אינו מידתי. עו"ד קאמר טען כי לא היה צריך להגיש את כתב האישום מלכתחילה, שכן אין בסיס לאשמה. קליימן טען מנגד כי כתב האישום מוצדק. עם זאת, דרורי הסכים עם עמדתו של קמר, בנימוק של היעדר איסוף ראיות על ידי התביעה וחוסר הסבירות של גרסת המתלוננת לאירועים. דרורי הדגיש כי מעשיהם של הנאשמים, אף שהיו מידתיים, היו יכולים להוביל להרשעה בחבלה בכוונה אם הנסיבות היו שונות. מאחר שכתב האישום היה בלתי מידתי ובלתי מוצדק, חויבה המדינה לפצות את הנאשמים. בהתייחסו לבקשת הפיצויים הפנה דרורי לסעיף 80 לחוק העונשין, המאפשר לבתי המשפט להורות על פיצוי בשני תרחישים: כאשר אין בסיס לאשמה או כאשר נסיבות אחרות מצדיקות זאת. דרורי קבע כי שני התרחישים הללו חלים במקרה זה. לפיכך, המדינה הייתה אחראית לתשלום הסכומים המבוקשים על ידי הנתבעים. בנוסף, פסק דרורי לנאשמים סך של 34,250 ₪ פיצוי בגין הלחץ וסכנת המאסר שנגרמו להם. סכום זה היה מוצדק, לדעתו, בהתחשב בנסיבות המקרה. השופט סיים את דבריו בכך שנעתר לבקשת הנאשמים והורה למדינה לשלם לנאשמים 34,250 שקל בתוך 30 יום. המדינה שמרה לעצמה את הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט העליון בתוך 45 יום. פסק הדין ניתן בנוכחות הנוכחים ב-27.5.15.