ע"א 9377/05

תקציר

המחלוקת נסובה סביב עיבוד משותף של חלקת אדמה על ידי קבוצת חקלאים שהקימו אגודה חקלאית. בתחילה הוחכרה הקרקע על ידי האגודה ממינהל מקרקעי ישראל לעיבוד קולקטיבי. עם זאת, הוצע שינוי לחלק את הקרקע למגרשים בודדים שיוקצו לכל חבר. נערכה הגרלה, ובני הזוג שם טוב זכו בחלקה מס' 67, ואילו למשיבים סטון וחלף הוקצו מגרשים 70 וחלק 67, בהתאמה. עם מנהל המקרקעין נחתמו הסכמי חכירה פרטניים. מאוחר יותר, בשל הפקעת כבישים מתוכננת, הוצע לחזור לחכירה המשותפת המקורית. רוב החברים הסכימו וחתמו על מכתב הסכמה, אך סטון וחלף התנגדו לכך. הושג הסכם לפיו סטון וחלף ייפרדו מהעמותה ויקבלו זכויות חכירה בלעדיות בחלקותיהם. העמותה הייתה אמורה להסדיר זאת עם המנהל, והצדדים הסכימו כי הסכם הפרישה כפוף לאישורו. למרות סירובו הראשוני של הבמאי, הוא נעתר בסופו של דבר לבקשתו של סטון לתקן את הסכם החכירה שלהם, תוך הכרה בזכותם לחלקם בחלקה 67, בעוד זכויותיו של שם טוב באותה חלקה נותרו רשומות. הדבר הוביל להתדיינות משפטית, כאשר שם טוב תבע זכויות בלעדיות על חלקה 67. בית המשפט המחוזי פסק לטובת סטון, והדגיש כי התנהלות הצדדים במשך קרוב לשלושים שנה עולה בקנה אחד עם הסכם ההסתלקות. בערעור אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, ולא מצא סיבה לסטות מהממצאים העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר. הוסכם כי פעולות הצדדים נותנות תוקף להסכם ההסתלקות וכי הסכמתו וייפויו של שם טוב לעמותה מחייבים. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר זיוף ומצג שווא, והדגיש כי המשיבים לא הציגו כל ראיה שתתמוך בטענות אלה. בנוסף, הדגיש בית המשפט העליון כי סוגיית היעדר זכויות החכירה לכאורה של שם טוב במקרקעין בחזקת העמותה חורגת מתחום תיק זה ומחייבת בירור בהליך נפרד. פסק דינו של בית המשפט המחוזי עמד אפוא על כנו, והערעור נדחה. השופטים פרוקצ'יה ורובינשטיין הצטרפו לפסק דינו של השופט לוי, והדגישו את התנהלות הצדדים בקיום הסכם ההסתלקות ואת היקפו המצומצם של ההליך הנוכחי.