ע"א 2239/06

תקציר

במקרה זה, ערעור החברה התקבל באופן חלקי ואילו הערעור הנגדי של העירייה נדחה. העירייה טענה כי החברה אינה יכולה לערער על החלטות מהנדס העיר בשל סעיף בהסכם, אך בית המשפט מצא כי סעיף זה אינו שולל את טענות החברה. למרות טענת העירייה המבוססת על הוראות חוזיות שונות, בית המשפט מצא כי העירייה לא סיפקה תכניות מוכנות וכפתה שלא כדין שינויים החורגים מההיקף המוסכם. בנוסף, העיכוב של החברה בהגשת תביעות לא נתפס כמכשול, שכן העיכוב נבע בעיקר משינויים מתמשכים של העירייה. החוזה לא פירט את ההשלכות לעיכובים שנגרמו על ידי העירייה, אך בית המשפט הדגיש חובה בתום לב על שני הצדדים להימנע מעיכובים בלתי סבירים. פעולות העירייה נחשבו בחוסר תום לב שכן הן גרמו לעיכובים בלתי סבירים, ופגעו ביכולתה של החברה לבצע פרויקטים נוספים. הוערכו נזקים כספיים, כאשר בית המשפט המחוזי לא מצא תחילה הפסד ממוני, אך פסק הדין בערעור פסק פיצויים כספיים בסך 170,000 ₪ לחברה בהתחשב בתשלום הנוסף של העירייה ובהשפעת העיכובים על פעילות החברה. לא נפסקו פיצויים לא ממוניים, שכן הפיצוי הכספי נחשב כמקל על עוגמת הנפש של החברה. לפיכך, חויבה העירייה לפצות את החברה ולכסות הוצאות משפט.