ע"א 58374-03-15

תקציר

פסק הדין דן בדיני ההתיישנות הנוגעים לטענת מחדל מתמשך, ובפרט לחוסר היכולת לאתר את קברי יקיריהם של המשיבים. בית המשפט קובע כי כל עוד הקברים אבדו, כל יום מהווה עילת תביעה חדשה ומאפס את תקופת ההתיישנות. זאת, בהתבסס על פסיקה קודמת המגדירה עוולה מתמשכת ככזו היוצרת עילות תביעה מתחדשות. פסק הדין מתייחס גם לסוגיית השיהוי, וקובע כי טענות השיהוי צריכות להיות מטופלות בצמצום ובזהירות, והן מוצדקות רק בנסיבות חריגות, שאינן קיימות במקרה זה. טענת המשיבים אינה נחשבת נטושה, ומצבה של המערערת לא הידרדר בשל עיתוי התביעה. בהתייחס לסוגיית הפיצויים, פסק הדין מדגיש כי כבודו של אדם משתרע מעבר לחייו וחל גם על יקיריו. בית המשפט מוצא את מצוקתם וסבלם של המשיבים בשל חוסר יכולתם לפקוד את קברי בני משפחתם כאמיתיים וקשים לכימות כספי. הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא נחשב סביר ולא יתערב בו בית המשפט לערעורים. בנוסף, התנהלותו של המערער, שטען כי מצא את הקברים אך הוכח בדיעבד כשגוי, העצימה את סבלם של המשיבים. סיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הסכומים שהופקדו על ידי המערערת בקופת בית המשפט יועברו למשיבים, והיתרה תשולם להם ישירות בתוך 30 יום.