סע"ש 44132-12-21

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו בגין הפרות שונות לכאורה של חוק העבודה, לרבות אי תשלום שכר שעות נוספות, אי מתן ימי חופשה בתשלום ותשלומי פדיון, אי תשלום דמי הבראה ואי ביצוע הפרשות לפנסיה. המעסיק תבע את העובד נגדית בגין הלוואות שניתנו לו, קנסות תעבורה המיוחסים לשימוש של העובד ברכב החברה ואי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות. בית הדין פסק לטובת העובד בכמה נושאים. בית המשפט קבע כי שכרו השעתי של העובד הוא 50 ש"ח לשעה ו-400 ש"ח ליום עבודה. העובד עבד במשרה מלאה אך לא שכנע את בית הדין כי עבד שעות נוספות. לפיכך, העובד זכאי לקבל 3,834 שקל עבור פדיון ימי חופשה, 3,653 שקל עבור אי הפקדה לביטוח פנסיוני ו-2,925 שקל עבור דמי חגים. באשר לנסיבות עזיבתו של העובד, בית הדין מצא כי העובד התפטר ולא פוטר. לפיכך, נדחו תביעות העובד לפיטורים שלא כדין ולפיצויי פיטורים. בית הדין גם לא מצא טעם בתביעה שכנגד של המעסיק. המעסיק לא הוכיח את אי מסירת הודעה מוקדמת להתפטרות על ידי העובד. באשר להלוואות ולקנסות תעבורה, בית המשפט מצא כי מדובר באי הלוואות ובקנסות מופרזים, שהיו חלק משכרו הרגיל של העובד ונבעו מאופן ההעברה של המעסיק. כל צד יישא בהוצאותיו עקב הצלחתה החלקית של תביעת התובע ודחייתה המוחלטת של התביעה שכנגד. העובד יקבל מהמעסיק סך של 13,277 ש"ח, חלק קטן מ-111,658 השקלים הנתבעים. על פסק הדין ניתן לערער בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה.