ע"מ 4788-02-17

תקציר

הערעור מתייחס לחיובי מס השכר של המערערת לשנים 2011 עד 2014, ולהתרת הוצאות הארוחות לספורטאים זרים בשנים אלה. המערערת היא עמותה המנהלת קבוצת כדורסל גברים מקצוענית. תחילה דוחה השופט את השגתה המקדמית של המערערת בדבר הסמכת מפקחי המס. לאחר מכן, השופט דן בסוגיית מס השכר. המערערת טענה כי יש להתיר לה לשלם מס רק על חלק משכרם, בהתבסס על מספר הסכמי פשרה בין רשות המסים לבין קבוצות ספורט אחרות. עם זאת, השופט קובע כי הסכמים אלה היו שמורים ומותנים, ולא ניתן להכליל אותם כך שיחולו על המערערת. השופטת מדגישה כי החוק אינו מאפשר "נוסחה חלקית" לתשלום מסים וכי למערערת לא הייתה כל הצדקה להסתמך על הסכמים אלה. השופט דוחה גם את טענתה החלופית של המערערת בדבר תחולתה של אמנת מס בין ישראל לארה"ב. באשר להתרת הוצאות ארוחות לספורטאים זרים, מסכים השופט עם הגישה הכללית שהותוותה במקרה דומה (הפועל ניר רמת השרון נ' פקיד השומה כפר סבא), הקובעת כי יש להוציא את ההוצאות בפועל. עם זאת, השופט מציין כי הדרישות לתיעוד הוצאות ארוחות מחמירות פחות מאלו של הוצאות שכירות, וכי על רשות המסים לגלות גמישות בעניין זה. בהתחשב בכך שהסכום שבמחלוקת נמוך, השופט משאיר לשיקול דעתו של המשיב לבחון מחדש את הסוגיה. לבסוף, השופט מורה למערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 25,000 ₪ ומתיר את פרסום פסק הדין.