ת"א 252/93

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בין שתי חברות, י.פ.א.מ ועדית, ובעליהן, פרפרה ועזריה, על זכויות הייצור, השיווק וההפצה של כיסוי הגה רפלקסולוגי. י.פ.א.מ הגישה צו מניעה זמני נגד עדית, בטענה להפרת פטנט וגניבת עין. עם זאת, השופט פסק לטובת עדית, וקבע כי מאחר שהפטנט לא נרשם, טענת ההפרה של י.פ.א.מ אינה תקפה. על פי החוק, גם לפרפרה וגם לעזריה, שהגישו בקשה משותפת לפטנט, היה חלק שווה בזכויות על הפטנט, כלומר לאזריה הייתה זכות לנצל אותו באמצעות עדית. בנוסף, טענת גניבת העין נדחתה, שכן שמות המוצרים ואריזתם היו שונים, ולא נמצאה כל ראיה לכך שצרכנים טעו מוצר אחד במשנהו. עוד ציינה השופטת כי טענת הזכויות הקנייניות של י.פ.א.מ אינה נתמכת, שכן זכויות הקניין הרוחני של כיסוי ההגה מעולם לא הועברו אליהם. ההחלטה לבטל את צו המניעה הזמני נומקה עוד יותר במאזן הנוחות, שהעדיף את עדית, ובשיהויה של י.פ.א.מ בפנייה לבית המשפט. לבסוף, השופט הורה לי.פ.א.מ לכסות את הוצאותיה של עדית ואת שכר טרחת עורך הדין.