תא"ק 46083-12-11

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתביעה לפירעון הלוואה בסך 2.8 מיליון ₪ שנתנה התובעת לנתבעת בשלוש הזדמנויות שונות. התובע והנתבע הם קרובי משפחה, כאשר התובע הוא נינו של הנתבע. התובע, המתגורר בצרפת ועוסק בבניין ובנדל"ן, פתח חשבון בבנק המסחרי בישראל בשנת 2000 על פי הצעת הנתבעת. הנתבע מונה כמיופה כוח בחשבון זה והייתה לו יכולת למשוך כספים. בשנת 2002, בעקבות פרשת מעילת ענק, קרס הבנק המסחרי. בחשבונו של התובע היו 752,853 דולר בעת קריסת הבנק, ובנק ישראל החזיר לו רק בשנת 2006 437,747 דולר. התובע טוען כי הלווה לנתבע שלושה סכומי כסף – 440,000$, 115,000$ ו-14,000$ – בשלוש הזדמנויות שונות. הנתבע מכחיש זאת וטוען כי הכסף שהפקיד בחשבונה של התובעת בשנת 2000 היה כספו שלו שנתן לתובעת לשמרו. עוד הוא טוען כי הכסף שהועבר לחשבון בשנים 2008 ו-2011 היה החזרת כספו שלו. השופט מצדד בטענת הנתבע ומגיע למסקנה כי הכסף בחשבון שייך לו ולא לתובע. עם זאת, השופט מציין גם כי הנתבע מנוע מלהכחיש כי סכום של 200,000 דולר שהופקד בחשבון בשנת 2000 היה החזר הלוואה לתובע, כפי שטען הנתבע בעבר בתצהיר לבית המשפט בשנת 2006. לפיכך, השופטת קובעת כי התובע זכאי ל-60% מסכום זה, שהם 120,000 דולר (או 498,120 $). סכום זה, בתוספת הצמדה משנת 2000 ועד היום, ישולם על ידי הנתבע לתובע. עוד קובעת השופטת כי על התובע לכסות את הוצאות הנתבע בחלקן, המסתכמות בכ-15,000 ₪.