ע"ע 276/99

תקציר

השאלה המרכזית בערעור זה היא האם עובד רשות מקומית שהורשע בעבירה פלילית ולאחר מכן פוטר ללא פיצויי פיטורים, זכאי לתגמולי פרישה עם הגיעו לגיל פרישה. המערער עבד בעירייה המשיבה במשך 21 שנים עד שפוטר בשנת 1978 לאחר שהורשע בקבלת שוחד במסגרת תפקידו. תביעתו של המערער לקבלת תגמולי פנסיה מהעירייה נדחתה על ידי בית הדין האזורי בנימוק שפיטוריו בגין עבירה של קלון מזכים את העירייה לשלול ממנו הן פיצויי פיטורים והן פיצויי פנסיה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות אימצה את הוראות הפנסיה שבחוק שירות המדינה (פנסיה), המחייבות החלטת בית דין משמעתי לשלול מעובד הטבות פנסיה. מאחר שבשנת 1978 טרם הוקמו בתי דין משמעתיים ברשויות המקומיות, היה מקום למנות ועדת הפרטה שתקבע את תנאי פיטוריו של המערער, לרבות האם הוא זכאי לפנסיה. אין די בהחלטתה של העירייה לפטר את המערער ללא פיצויי פיטורים כדי לשלול ממנו גם את זכויותיו הפנסיוניות. יתר על כן, תכליתן של הטבות פנסיה – להבטיח את ביטחונם הכלכלי של הגמלאים – שונה מתכלית פיצויי הפיטורים, ועל כן גם שיקול הדעת לשלול אותן צריך להיות שונה. על בית המשפט לבחון את מידתיות הסנקציה, בהתחשב בעבירה, בחשיבות הגמלאות ובחוק המאפשר הטלת סנקציות עונשיות. במקרה דנן, שלילת זכויותיו הפנסיוניות של המערער נראית בלתי מידתית, במיוחד נוכח תקופת עבודתו הארוכה. בנוסף, נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה – דהיינו, כי מעולם לא נמסר למערער במפורש כי נשללו ממנו זכויותיו הפנסיוניות – מצדיקות שמיעת טענותיו לגופו של עניין חרף הזמן שחלף מאז פיטוריו. לפיכך, הערעור מתקבל, והעירייה מצווה להמציא למערער את קצבת הפנסיה שלו.