סע"ש 30839-03-21

תקציר

התובע, עובד לשעבר של החברה הנתבעת, תבע מהנתבעת תשלום בגין הפרשי עבודה שונים. לטענתו, רישומי הנוכחות שמסר הנתבע אינם משקפים את שעות עבודתו בפועל, ולכן יש לשלם לו עבור 4.5 שעות נוספות ביום ו-4 שעות בסופי שבוע, וכן גמול בגין שעות כוננות. עם זאת, השופטת לא מצאה די ראיות לתמוך בטענות התובע בנושאים אלה ודחתה את התביעה, שכן התובע לא הוכיח כי השעות שלטענתו חרגו מהשכר שהוסכם עליו בחוזה העסקתו. השופטת דחתה גם את טענות התובע לפדיון חופשות, שכן מהראיות עולה כי התובע לא עבד בימי חופשתו. באשר לתביעת התובע להשלמת דמי הבראה והודעה מוקדמת, קבע השופט כי התובע כבר קיבל תשלומים גבוהים מזכאותו. באשר לתביעת התובעת למשכורת 13, דחתה אותה השופטת בשל היעדר כל מקור המעגן את זכותה של התובעת לתשלום זה, ומשום שהדבר לא הוזכר בחוזה העבודה של התובעת. באשר לנסיבות סיום העסקתה של התובעת, לא מצאה השופטת כל ראיה להעסקה שלא כדין, לפיטורים שלא כדין או להתעמרות בעבודה. השופטת ציינה כי טענות התובע נטענו באופן מבלבל, המקשה על גזירת עילות התביעה המתאימות. השופט בחן כל אחת מהעילות הנ"ל ומצא כי התובע לא הצליח להוכיח אף אחת מהן. ראשית, השופטת דחתה את הטענה ל"העסקה שלא כדין" שכן היא סותרת את טענותיה הקודמות של התובעת ואינה נתמכת בשום מקור משפטי. שנית, באשר לטענה להתעמרות בעבודה, קבעה השופטת כי גרסת התובע נותרה עדותו היחידה של בעל דין, ואין די בה כדי להוכיח התעמרות בעבודה. התובע לא הביא עדים רלוונטיים שיתמכו בטענותיו, וההודעות אליהן התייחס כראיה לא הצביעו על יחס מזלזל או פוגעני מצד המעסיק. כמו כן, השופט מצא כי התובע לא הוכיח את טענותיו לפיטורים שלא כדין. הראיות הראו כי התובע פוטר לאחר אירוע בו התנהג בצורה בלתי הולמת כלפי הממונה עליו, והשופטת לא מצאה כל חוסר תום לב בהליך הפיטורים או בהחלטה. השופטת דחתה גם את טענות התובעת לפיטורים במהלך מחלה ובניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לביסוס טענות אלה. בנוסף, השופטת ציינה כי התובעת לא העלתה נושאים אלה במהלך דיון הפיטורים או בהתכתבות בזמן אמת עם הנתבעת, מה שמצביע על כך שטענות אלה היו רטרואקטיביות ולא חלק מהסיבות האמיתיות לפיטורים. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובע על כל סעיפיה והורתה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע בסך של 8,000 ₪.