ע"ע 8004-12-18

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור שדן בתביעות של עובד נגד מעסיקו לשעבר בגין תשלומים שונים הקשורים להעסקתו ולסיום העסקתו. בית הדין לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, אשר צידד במעסיק בסוגיות של פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, קרן השתלמות והודעה מוקדמת. קביעתו של בית הדין האזורי כי פיטורי העובד לא נבעו מגילו אלא הפסקת פעילות הקיזוז נתמכה, כמו גם קביעתו כי הוצע לעובד שימוע והוא ביקש מכתב פיטורים מיידי. באשר לשכרו של העובד ולפיצויי הפיטורים הסכים בית הדין כי המעסיק לא חילק את השכר באופן פיקטיבי וכי חישובי השכר ופיצויי הפיטורים שנקבעו היו נכונים. בית הדין אישר גם את החלטת בית הדין האזורי בתביעת העובד לפיצויי פיטורים, וקבע כי העיכוב בתשלום נבע מסירובה של העובדת לחתום על הטפסים הדרושים. בית הדין דחה את תביעת העובד לקרן השתלמות, והסכים כי מדובר בקרן מקצועית ולא אישית. בסוגיית החופשה השנתית קיבל בית הדין את חישוב ימי החופשה שלא נוצלו על ידי בית הדין האזורי, אשר הביא בחשבון את ימי החופשה שנוצלו בפועל על ידי העובד. טענת העובד לפדיון חופשה שנתית על סמך תלוש השכר האחרון נדחתה, שכן היא לא שיקפה נאמנה את ימי החופשה שלא נוצלו בפועל. בית הדין אישר גם את החלטת בית הדין האזורי בתביעת העובד לפיצויים לפי חוק הגנת השכר, וקבע כי יחסי העבודה נמשכו והעובד זכאי לשכרו, בין אם סומנו במפורש בתלושי השכר. לאור דחיית תביעות העובד, בית הדין הורה לעובד לשלם למעסיק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.