עת"א 17260-08-21

תקציר

בית המשפט אינו מוסמך לדון בטענות העותר כנגד המרכז לגביית קנסות, ולפיכך העתירה נדחית מטעמים פרוצדורליים. השופט הביע ספק אם הקצבה החודשית בסך 110 ש"ח מספיקה כדי להבטיח את רמת החיים הבסיסית של אסירים שחשבונות הקנטינה שלהם הוחרמו. פרקליטו של העותר טען כי נדרש סכום חודשי של לפחות 1,000 ש"ח כדי לענות על צרכיו העיקריים של האסיר, וכי היעדר חקיקה או נהלים של שב"ס להתוויית הציוד המסופק לאסירים פוגע בזכותם לתנאי מחיה נאותים. בתוך כך, ציין בא כוח המשיב כי שב"ס מספק לאסירים את כל הדרוש וכי העותר מעולם לא העלה כל חשש מנהלי. השופט הדגיש כי הזכות לכבוד מבטיחה מינימום של אמצעי קיום חומריים וכי החובה לדאוג לתנאי המחיה הבסיסיים של האסירים מעוגנת בחוק. היעדרן של תקנות ספציפיות בנושא זה והמחלוקות העובדתיות בין הצדדים מלמדים כי נדרשת תשתית עובדתית מקיפה כדי להסדיר את העניין כראוי. במקום לעשות כן בעתירה זו, הציע השופט תסקיר מטכ"ל מקיף של הסניגוריה הציבורית. השופטת הציעה כי שב"ס יעמיד לכל אסיר סכום מינימלי לרכישת פריטים חיוניים ועודדה את העותר להשתלב בתעסוקה בשב"ס כדי לשפר את מצבו. לבסוף, חזר השופט והדגיש כי הסוגיה העומדת על הפרק היא חובתו של שב"ס להעמיד תנאים נאותים ולא ביטול צו העיקול, החורג מסמכותו של בית המשפט. משכך, סעד הביניים הקיים, המחייב את הקצבה החודשית, אמור להישאר על כנו, ומהווה את הסעד הקבוע במקרה זה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 28.7.2022.