ע"פ 166-09-10

תקציר

הערעור מתייחס להרשעתו של המערער בביצוע מעשים מגונים והטרדה מינית במספר מתלוננות. ערכאת הערעור דחתה את הערעור ואישרה את פסק דינו של בית משפט קמא. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ועם הערכת מהימנותם של העדים, והדגישה כי לבית משפט קמא היה יתרון בהתבוננות בהתנהגותם ובשפת הגוף של העדים. בית המשפט גם לא מצא עילה להתערב בהערכתו של בית משפט קמא את הסתירות בעדויות ובקבלתו את גרסאות המתלוננים לאירועים. זאת ועוד, ערכאת הערעור תמכה בהסתמכותו של בית משפט קמא על ראיות חיצוניות, לרבות עדויות צדדים שלישיים והקלטות שיחות, אשר איששו את גרסאות המתלוננים. באשר לקבילות הקלטות שנעשו על ידי חוקר, קבע בית המשפט כי למרות כמה השמטות בהקלטות, הן עדיין קבילות כראיה, והמשקל המיוחס להן נתון לשיקול דעתו של בית משפט קמא. גם הטענות המשפטיות בעניין הטרדה מינית נדחו, כאשר בית המשפט ציין כי החוקר לא היה סוכן משטרתי וכי טענות המערער חסרות שחר. בית המשפט הסכים עם השימוש שעשה בית משפט קמא בראיות עובדתיות דומות לתמיכה בעדויות המתלוננות, והדגיש כי ראיות אלה יכולות לסייע בביסוס מהימנותן של עדויות אחרות, במיוחד במקרים של עבירות מין. לבסוף, מצאה ערכאת הערעור כי העונש שהטיל בית משפט קמא מידתי ביחס לחומרת העבירות, ולפיכך דחתה את הערעור על העונש. המערער נצטווה להתייצב במחלקת הערעורים בבית המשפט המחוזי בחיפה כדי להתחיל לרצות את עונשו.