רע"פ 362/13
החלטה עליון
תקציר
המבקשים ביקשו לערער על הרשעתם בהשלכת פסולת בניין בשטחים ציבוריים שלא כדין ללא רישיון, אך הערעור נדחה. הטענה הראשונה בדבר הגדרת "פסולת" בחוק שמירת הניקיון נדחתה שכן החוק מבחין בין "פסולת" לבין "פסולת בניין", ופרשנותם של מונחים אלה בחוק רישוי עסקים היא נפרדת. ניסיונו של המבקש לעקוף את נטל ההוכחה הקבוע בחוק שמירת הניקיון בטענה שיש ביכולתו להוכיח מי היה אחראי על הרכב בעת ביצוע העבירה, נדחה אף הוא. בעל רכב אינו יכול להתחמק מאחריות בדרך זו. זאת ועוד, נדחתה גם טענת המבקש כי חזקת האחריות לפי החוק דורשת הוכחת כוונה נפשית או רשלנות, ולפיכך אינה יכולה להביא להרשעה בעונש מאסר. העבירה הייתה מסוג אחריות קפידה והמבקש לא נידון למאסר אלא לקנס. מאחר שטענות המבקש לא עמדו במבחנים להצדקת ערעור, היא נדחתה. גם הקנס שהוטל נחשב ראוי בהתחשב בנזק הסביבתי שנגרם כתוצאה מהעבירה.
רע"פ 362/13 עלי חסן גמיל נ' מדינת ישראל, עליון (27.8.2013)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.