רע"א 1804/22

תקציר

פסק הדין בחן ביסודיות שלוש בקשות הקשורות להליכי חדלות פירעון והגיע למסקנה כי יש לדחות את כולן. ערכאת הערעור הדגישה את העיקרון לפיו בדרך כלל אין היא מתערבת בהחלטות בית המשפט הפרוצדורלי אלא בנסיבות חריגות, תוך הכרה בשיקול הדעת הרחב של בית המשפט הפרוצדורלי ובהכרתו עם פרטי המקרה. החלטתו של בית משפט קמא לדחות את הבקשות נתפסה כמאוזנת ומנומקת, בהתחשב במכלול הטענות והנסיבות, בפרט בהקשר של מכירת נכסים בתיקי חדלות פירעון. טענת שירותי משוב בדבר עליית ערך המקרקעין נדונה, כאשר בית משפט קמא הכיר בשינויים אלה אך אישר את המכירה לאחר שהמציעה שיפרה את הצעתה, דבר המשקף פער מול אפשרויות אחרות ומכוון לזרז את מימוש זכויותיו של החייב. גם טענתה של פנינה כי זכות הסירוב שלה נפגעה נדחתה; בית המשפט קבע כי אישור מכירה בחדלות פירעון מחייב את הסכמת בית המשפט, והדגיש כי זכויותיה של פנינה לא נפגעו. יתר על כן, בית משפט קמא נתן עדיפות למקסום שווי נכסי החייב לצורך פירעון החוב, בקובעו כי קבלת הצעתה הנמוכה יותר של פנינה הייתה פוגעת בזכויות הנושים. גם בקשתה של הדסה לעכב את המכירה להליכים בבית המשפט לענייני משפחה הנוגעים לזכויות הקניין שלה נדחתה. למרות מודעותה המוקדמת להליכי חדלות הפירעון, בקשתה המאוחרת לא סיפקה הצדקה מספקת לעיכוב הליך המכר הממושך. בית המשפט הבטיח כי כל תביעה מוצדקת של הדסה תטופל לאחר קביעת זכויות הקניין. בסופו של דבר, כל הבקשות ובקשות עיכוב הביצוע נדחו, ללא צו להוצאות שכן לא התבקשו תשובות.