עת"מ 41970-09-15

תקציר

העותרת מבקשת להיות מוכרת כדיירת ממשיכה בדירת דיור ציבורי לאחר פטירת אביה, הדייר הזכאי. עם זאת, פסק הדין מפרט סיבות רבות לכישלון העתירה. ראשית, המסגרת הנורמטיבית סביב דיני הדיור הציבורי אינה תומכת בטענת העותרת, שכן היא אינה יכולה להיחשב דיירת מתמשכת על פי ההגדרות. בנוסף, חל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה, נושא שלא ניתן להתעלם ממנו. טענת העותרת כי התגוררה ברציפות עם אביה במשך שלוש שנים לפני מותו שנויה במחלוקת על ידי המשיב ואינה נתמכת בראיות. מדו"חות המעגל השנתי ומפרטי הרישום עולה כי המנוח התגורר לבדו בדירה. טענותיה ותצהיריה של העותרת שהובאו לטובתה סותרים רישומים רשמיים אלה ואין בהם די כדי להוכיח את טענתה. יתר על כן, מצבה של הדירה, המתוארת כמוזנחת ובלתי ראויה למגורים, מקטין את הסבירות שהעותר אכן התגורר בה. החלטת הוועדה העליונה שלא להכיר בעותר כשוכר ממשיך נמצאה סבירה ומבוססת על ראיות מוצקות. לפיכך, העתירה נדחית, אך נחסכות מהעותר כל הוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.