רע"א 9922-02-20

תקציר

המבקשים, בעלי נכסים שכנים, ביקשו צו מניעה זמני נגד המשיבים להפסקת השכרות קצרות טווח ומטרדים לכאורה מנכסיהם. בית משפט קמא דחה את הבקשה. המבקשים ערערו וטענו כי השימוש שעשו המשיבים היה בלתי חוקי וגרם נזק. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את בקשת רשות הערעור, בנימוק של שיקול הדעת הרחב של בית המשפט הפרוצדורלי במתן סעד זמני. ערכאת הערעור הסכימה עם ההבחנה של בית משפט קמא בין שימוש בלתי חוקי לבין טענות למטרד וקבעה כי המבקשים לא הוכיחו נזק בלתי הפיך או נזק ממשי, אלא רק ראיות שמיעה. זאת ועוד, צו המניעה המבוקש שיקף את דרישות התביעה העיקרית, ומצדיק זהירות. השפעת המגפה על שכירות לטווח קצר והכרתו של בית המשפט קמא בהליכים עתידיים אפשריים השפיעו אף הם על ההחלטה. מאחר שהמבקשים לא עמדו בדרישות לצו מניעה זמני, הערעור נדחה לגופו של עניין, ללא הוצאות, והפיקדון הוחזר. החלטה זו מחזקת את שיקול דעתו של בית משפט קמא במתן סעד ביניים ומדגישה את הצורך בראיות קונקרטיות לפגיעה.