עמל"ע 1348-04-13

תקציר

בית הדין החליט שלא להתערב בפסק הדין המשמעתי נגד עורך דין, שנמצא כי פעל באופן בלתי ראוי ובניגוד לחובותיו כלפי הצד השני וכלפי בית הדין. טענתו של עורך הדין כי מעשיו נעשו בתום לב לא התקבלה, שכן בית המשפט מצא כי פעל בפזיזות, וזו עילה מספקת לדין משמעתי על פי הדין הישראלי. עורך הדין הורשע בכך שלא הודיע לצד השני ולבית המשפט על שינוי בעמדת מרשו, מה שגרם למתן פסק דין ללא הגנה. בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה כי מעשיו של עורך הדין היו פטורים מהוראות מרשו וכי הוא לא נדרש לבחון את אמיתות טענות מרשו. זאת ועוד, היסוד הנפשי של העבירה, שלטענת ההגנה לא היה קיים, נמצא בדמות פזיזות, שהיא דרישה נפשית מספקת לעבירות משמעת. מאחר שהעונש שהוטל – נזיפה – היה ברמה הנמוכה ביותר האפשרית, לא ראה בית הדין עילה להתערב בעונש המשמעתי, ולכן הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות המשיב, שנקבעו על סך של 2,500 ₪.