עת"מ 29498-10-12

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת העותר בשל השיהוי המופרז בהגשת העתירה וחוסר הניקיון שלו בהשמטת מסמכים מרכזיים מהגשתו הראשונית, שהתגלו מאוחר יותר על ידי בית המשפט. העותר מבקש לערער על העברת חלקת קרקע משטח החניה הפרטי שלו לבעלות העירייה, החלטה שהתקבלה בשנת 2006. עם זאת, בית המשפט מוצא כי העותר היה מודע להחלטה זו כבר בשנת 2008, על סמך מסמך מוסתר, ועתירתו הנוכחית, שהוגשה בשנת 2012, מהווה שיהוי בלתי מוצדק. שיהוי זה מחריף עוד יותר נוכח אי עמידתו של העותר בהליכי ההתנגדות שנקבעו וניסיונו לאפיין באופן שגוי אירועים קודמים. בנוסף, מדגיש בית המשפט את השיהוי האובייקטיבי, ומציין כי אישור התכנית ודחיית העתירה אינם פוגעים בשלטון החוק, מה גם שהעותר עצמו הציע להעביר את השטח שבמחלוקת בתכנית שיזם. פסק הדין מזכיר גם את עבירות הבנייה הבלתי מורשית של העותר, שהובילו להתאמות בתכנית, ומדגיש את הסתמכות הציבור על התכנית המאושרת. לבסוף, בית המשפט דוחה את טענת העותר בדבר הבטחה שניתנה לו, ומציין חוסר פירוט וראיות. בנסיבות אלה, העתירה נדחית, והעותר נדרש לשלם שכר טרחת עורך דין למשיבים.