בר"מ 1206/17

תקציר

בעלי החניות בחניון הממוקם ברחוב יגאל אלון בתל אביב, הרשומים ככאלה בעיריית תל אביב-יפו, ערערו על חיובי הארנונה שלהם. המסים נגבו בתחילה מחברה שהייתה רשומה קודם לכן כבעלת כל החניות במגרש. בעקבות פסק דין הסכימה העירייה לפנות לבעלים הפרטיים כדי להמיר את החיובים על שמם, דבר שנעשה עבור המבקש בינואר 2007. לאחר שהשכירה את חניותיה לשני משרדי עורכי דין שונים, קיבלה המבקשת בשנת 2011 דרישת ארנונה וביקשה לשנות את החיובים לשמות השוכרים. בקשתה נדחתה, מה שהוביל את המבקשת להגיש ערר לוועדה המקומית, אשר נדחה, וכך גם ערעורה לבית המשפט לעניינים מנהליים בשנת 2017. בית המשפט קבע כי המבקש לא הודיע כראוי לעירייה על החלפת מחזיקי מקומות חניה, כנדרש בחוק. לאחר מכן ערערה המבקשת לבית המשפט העליון, אשר דחה אף הוא את ערעורה, תוך שהיא מסכימה עם הערכאות הקודמות כי לא זיהתה כראוי את החניות המדוברות וכי טענותיה הן קביעות עובדתיות שמוטב להשאיר לבית המשפט קמא. בית המשפט העליון הדגיש את השימוש המועט בערעורים מסוג זה וקבע כי עניינה של המבקשת לא עורר שאלות רחבות בעלות משמעות מעבר לנסיבותיה הפרטניות. משכך, הבקשה נדחתה, ללא צו להוצאות.