רע"א 7692/19

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צורך בתגובת המשיבים, תוך בחינה מפורטת של המקרה והקשרו הפרוצדורלי. בהחלטה הוסבר כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי על החלטת נאמן בתביעת חוב ניתן לערער לבית המשפט העליון בזכות, בניגוד להחלטות הנוגעות להארכת מועדים להגשת תביעות חוב, הנחשבות לזמני ביניים ואינן ניתנות בדרך כלל לערעור עצמאי. בית המשפט מצא כי כל התנגדות להארכת המועד צריכה להיות מועלית במסגרת זכות הערעור על ההחלטה הכוללת בתביעת החוב, ולא באמצעות ערעור נפרד. ערכאת הערעור הדגישה את חוסר רצונה הכללי להתערב בהחלטות בית המשפט לחדלות פירעון בשל מומחיותו המיוחדת והנמקתו המבוססת של בית משפט קמא בציות להנחיות משפטיות. עניינה של התביעה בהגשה מאוחרת של תביעת חוב, אשר הנאמן ובית המשפט קמא מצאו אותה קבילה בשל טעות בתום לב וכשלי ייצוג מצד הנושה. בית המשפט הכיר בחשיבותו של המועד הקבוע בחוק, אך ציין כי ניתן היה להעניק ארכות באופן סביר אם לא ניתן היה להגיש את התביעה בזמן. בנוסף, תביעת החוב נראתה בלתי שנויה במחלוקת במהותה, ובהתחשב בהגשתה המוקדמת ביחס לתוכנית הפירעון, לא הייתה פגיעה משמעותית בנושים אחרים. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי החלוקה בין הנושים, לרבות התאמות קלות עקב תביעת האיחור של הנושה, לא פגעה באופן משמעותי בהליך חדלות הפירעון. לפיכך, הבקשה נדחתה, ולא ניתן צו להוצאות, שכן לא התבקשה תשובה מהמשיבים.