ע"מ 22481-08-18

תקציר

המשיב טען כי המערערת לא רכשה את סכום הסולר ממ.ת.ר כאמור בחשבוניות, ולכן החשבוניות אינן מהוות עסקה ממשית והוצאו שלא כדין. בית המשפט הסכים עם טענת המשיב בקובעו כי המערער לא הביא ראיות מספיקות להוכחת אמיתות העסקאות המתוארות בחשבוניות, ואף לא הוכיח כי שילם למ.ת.ר את התמורה הנקובה בהן. בית המשפט ציין כי עדותו של המערער בנוגע לאופן התשלום עבור הסולר אינה אמינה, וכי גרסתו לאירועים אינה עולה בקנה אחד עם עדויות העדים מטעמו. כמו כן, בית המשפט מצא כי אין זה סביר להעביר סכומי כסף גדולים במזומן במקומות ציבוריים, דבר המצביע על התנהגות חשודה. המערער גם לא הציג ראיות התומכות בטענתו כי קיבל שיקים מלקוחותיו והשתמש בהם כדי לשלם למ.ת.ר. בית המשפט הגיע למסקנה כי החשבוניות אינן מהוות עסקה אמיתית, ולכן הן נפסלו וניכוי מס התשומות נדחה. עוד ציין בית המשפט כי חוסר העניין של המערערת בבחינת העסקה מצביע על כך שלא בוצעה רכישה ממשית של סולר ממ.ת.ר. לבסוף, ציין בית המשפט כי מודעותה של המערערת לאי תקפות החשבוניות אינה רלוונטית במקרה זה, שכן החשבוניות הוצאו על ידי מנהל מ.ת.ר., אבל זה יכול להיות נדון רק כאינדיקציה נוספת של אי קיומה של עסקה אמיתית. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 40,000 ₪.