רע"א 1591/08

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתקופת ההתיישנות של תביעה על בסיס זכות השיבה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובפרט פרק ג'. המבקש, שהיה מעורב בתאונת אופנוע בשנת 1986 בה לא היה מבוטח, ערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר בדבר מועד תחילת תקופת ההתיישנות. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי מועד תשלום הפיצויים לנפגע הוא יום לידתה של עילת התביעה, ולפיכך דחתה את טענת המבקש כי זה צריך להיות מועד התאונה. בית המשפט המחוזי, בדעת רוב, הסכים עם פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר והוסיף וקבע כי על המבקשת לשלם רק את סכום הקרן בתוספת הפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו, אשר נדחתה על ידי השופט. השופט קבע כי זכויות ההשבה על פי החוק מסווגות בצורה הטובה ביותר כתביעות עצמאיות, AKA תביעות שיפוי, שתקופת ההתיישנות שלהן מתחילה במועד תשלום הפיצויים, ולא תביעות סוברוגטיביות, AKA תביעות השבה, המתחילות במועד התאונה. זאת, בהתבסס על פרשנות הדינים הרלוונטיים, פסיקה קודמת ואופייה של זכות השיבה כאמצעי ענישה. השופט התייחס גם לטענת המבקש בדבר חובת תום הלב המוגברת של המשיב, אשר נדחתה מאחר שבית המשפט המחוזי כבר התייחס לכך בכך שלא פסק ריבית על הסכום החייב.