ע"א 11239/07

תקציר

זהו תמצית פסק דין הדן בערעורה של אלמנה להכיר במות בעלה המנוח כקשור לשירות, ולפיכך לפצות אותה כאלמנתו של חייל שנפל לפי חוק משפחות חיילים שנפלו בקרב (תגמול, שיקום). המשיבה דחתה את תביעתה הראשונית, מה שגרם לה לערער לוועדת הערר. הוועדה דחתה את ערעורה, מה שהוביל אותה להגיש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי. בעלה המנוח של המערערת, משה הרוש, שירת בצה"ל בשנים 1977-1972, ונפטר בשנת 2002 ממחלת הסרטן. המערערת טענה כי מותו של בעלה נגרם כתוצאה מחשיפה לחומרים מסרטנים במהלך שירותו הצבאי. בית המשפט המחוזי פירט את ההיסטוריה של התיק, סיכם את טענות הצדדים והתווה תקדימים משפטיים רלוונטיים בכל הנוגע לכללי הראיות ונטל ההוכחה במקרים כאלה. בית המשפט קיבל את טענת הוועדה כי המערערת לא הצליחה להוכיח את טענתה, שכן היא לא הוכיחה די הצורך את אופיו המדויק של שירותו הצבאי של בעלה המנוח ואת הקשר שלו למחלתו. היסוד הראשון, הנוגע לעיסוקו הספציפי של בעלה במהלך השירות, לא הוכח בסטנדרט הנדרש במשפט האזרחי. יתר על כן, אופי והיקף חשיפתו לחומרים מסרטנים לא היו ברורים. בית המשפט ציין גם את היעדר הראיות המדעיות הקושרות חומרים אלה לסרטן ואת קיומם של גורמים פוטנציאליים אחרים למחלה, לרבות עישון וחשיפה תעסוקתית לאחר הצבא. ככלל, הסכים בית המשפט עם מסקנת הוועדה ודחה את הערעור, תוך ויתור על הוצאות משפט כדי להקל על הנטל הכלכלי המוטל על המערערת.