בש"פ 8445/22

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין מעצרם של שני אנשים עד תום ההליכים המשפטיים. נגד המדוברים, תושבי האזור, הוגש כתב אישום בגין פריצה וגניבת כלי רכב ונהיגתם שלא כדין. הם גם שהו בישראל באופן בלתי חוקי. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת שחרור המבקשים בתנאים כספיים מסוימים, אולם בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו והורה על מעצרם של המבקשים בשל הסכנה הנשקפת מהם והסיכון להימלט מן הדין. החלטה זו התבססה על פרטי המקרה והערבויות שהוצעו. המבקשים טענו כי ההחלטה סותרת פסקי דין קודמים, אך בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, שכן לא הסכים עם שומה זו. פסק הדין הדגיש את האופי החריג של מתן רשות ערעור לבית המשפט העליון במקרים כאלה והגיע למסקנה כי הדבר אינו מוצדק כאן. החלטת בית המשפט המחוזי, שהתמקדה במסוכנותם של המבקשים ובסיכון הבריחה, לא סתרה פסקי דין קודמים, ומשכך נדחתה הבקשה.