ע"א 2107/22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור מבלי להידרש כלל לבקשת תשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. תיק זה סובב סביב האפשרות לבטל פסק דין קודם של חילוט בשל מרמה לכאורה. בית המשפט הבהיר כי יש להתייחס לטענות מסוג זה בזהירות ובהקפדה על התנאים שנקבעו. תנאים אלה דורשים כי הראיות התומכות בטענת המרמה חייבות להיות אמינות, חיוניות ומבוססות על אירועים שלאחר פסק הדין או ראיות שהתגלו לאחרונה שלא ניתן היה להשיג קודם לכן בשקידה סבירה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה את טענות המערער בעניין הודאות המעילה, היה יסודי ומקובל. הראיות שהוצגו לא עמדו בתנאים הנדרשים, שכן ההודאות היוו את הבסיס העיקרי לפסיקת בית משפט השלום, והדוחות שהוזכרו לא היו צפויים לשנות את התוצאה. יתר על כן, דוחות אלה היו זמינים לציבור. בעיקרו של דבר, החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה על הסף הייתה חוקית, והערעור, שהוגש שנים לאחר פסק הדין הראשוני, הוא ניסיון לעקוף את ההליכים הרגילים וחסר שחר. משכך, הערעור נדחה, והבקשה לעיכוב ביצוע נדחית כמיותרת.