בש"פ 6194/10

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב, שהואשם בשורה של עבירות הקשורות לסכסוך חמולתי, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק ותקיפה בנסיבות מחמירות בכוונה. בערעור נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, שכן היו די ראיות המצדיקות את המשך מעצרו של המשיב. עם זאת, שופט בית המשפט העליון שדן בערעור קבע כי ערעור המדינה אינו ראוי. הראיה העיקרית שקשרה את המשיב לביצוע העבירה הייתה זיהויו של המתלונן כאחד היורים. בעוד שטענה זו, יחד עם ראיות נוספות, היוו ראיות לכאורה, השופט ציין אי ודאויות מסוימות, לרבות האליבי של המשיב והעובדה שהמתלונן הזכיר תחילה את אחיו של המשיב אך לא את המשיב עצמו כמעורב באירוע. בנוסף, תוצאות בדיקת פוליגרף פרטית, שהצביעו על כך שהמשיב דובר אמת, ונסיבות החקירה, הטילו ספק מסוים בעוצמת הראיות. יתר על כן, חומרת העבירות קוזזה על ידי האפשרות למעצר חלופי, והסכסוך הכולל בין המשפחות אינו צריך לקבוע אך ורק את מסוכנותו של המשיב לחברה. לפיכך קבע השופט כי צו השחרור יעמוד, אך בתנאים משתנים, לרבות הוספת מפקח נוסף שיבטיח את פיקוחו המתמיד של המשיב.