תמ"ש 11645/97

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי סוגיות מרכזיות: תביעה להפחתת תשלומי מזונות עבור בנה הקטין של התובעת ובקשה לאכיפת זכויות ביקור מורחבות לפי פקודת ביזיון בית המשפט. ראשית, באשר לתביעת הפחתת המזונות, השופט לא מצא כל הצדקה לטענת התובע כי בנו מורד, אלא ציין ראיות לביקורים סדירים ביניהם. לצורך הפחתת דמי המזונות עקב שינוי הנסיבות, נדרשה השופטת לשינוי מהותי ובלתי צפוי הגורם עוול, ונטל ההוכחה מוטל על התובע. השופטת לא השתכנעה מטענות התובע בדבר צמצום הכנסות והגדלת הוצאות, ומצאה אותן בלתי מבוססות או עולות על גורמים אחרים. עם זאת, לידת בנה החדש של התובעת הצדיקה הפחתת דמי המזונות ל-400 ₪ לחודש, בתוקף רטרואקטיבית מלידת הילד. שנית, הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט נועדה לחייב את האם לקיים פסק דין משנת 2003 המרחיב את זכויות הביקור של האב עם בנו. השופט פירט את ההפרעה המתמשכת של האם לביקורים אלה ואת השפעתה המזיקה על הילד, למרות צווי בית המשפט. בהגיעו למסקנה כי מוצו כל הדרכים האחרות, קבע השופט כי התנהלותה של האם מהווה הפרה של פסק הדין המצדיקה סנקציות. פקידי הסעד הוסמכו לאפשר את הרחבת הביקורים, והאם נדרשה לשתף פעולה. אם תמשיך להפריע, איים השופט להטיל עליה קנסות, לחייב אותה לקבל טיפול מקצועי או אפילו לשקול להעביר את המשמורת לאב. פסק הדין הדגיש את אחריותה של האם להבטיח את יחסיו התקינים של הילד עם אביו והזהיר מפני התנהגות מנוכרת. לבסוף הורה השופט לאם לשלם את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע.