ת"א 49772-08-15

תקציר

התובעת, הסובלת ממחלה גנטית, תבעה את שני הנתבעים - קופת החולים וקופת החולים אליה השתייכו הוריה בעת ההתעברות, בגין רשלנות רפואית בכך שלא מנעו את לידתה. לטענת התובעת, הנתבעים היו מודעים לכך שהוריה הם בני דודים מדרגה ראשונה וכי קיימות מחלות גנטיות במשפחה המורחבת, ולכן היה עליהם להפנות את אמה לייעוץ גנטי ולמעקב הריון תקין, לרבות בדיקות נדרשות, שהיו מביאות לגילוי המחלה ולהפסקת ההיריון. בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה. ראשית, נמצא כי הנתבעים לא התרשלו במעקב אחר הריונה של האם. מהראיות עולה כי האם לא עמדה בהליכים הרפואיים המומלצים ולא עברה את הבדיקות הנדרשות במהלך ההיריון. עוד עולה מהתיעוד הרפואי כי הנתבעים ביצעו מעקב הריון מתאים וכי האם לא מסרה להם מידע על מחלות גנטיות במשפחה, למרות שהתבקשו. שנית, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא התרשלו בכך שלא הפנו את האם לייעוץ גנטי. מהראיות עולה כי הפרקטיקה הרפואית הרווחת בעת הריונה של התובעת הייתה להפנות בני זוג שהיו בני דודים מדרגה ראשונה לייעוץ גנטי רק אם היה ידוע על בעיה גנטית במשפחה, בנוסף לקשר המשפחתי. מאחר שהאם לא מסרה כל מידע על מחלות גנטיות, הימנעותם של הנתבעים מלהפנות אותה לייעוץ לא הייתה רשלנית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי גם אם הנתבעים התרשלו, אין קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין לידת התובעת. לא ניתן היה לאבחן את מחלתה של התובעת במהלך ההיריון, שכן טרם זוהתה המוטציה המשפחתית האחראית למחלה. בנוסף, התובעת לא הוכיחה כי ועדה להפסקת הריון הייתה מאשרת את הפסקת ההיריון על סמך המידע הקיים. לפיכך, תביעת הרשלנות הרפואית נדחתה מחוסר אחריות וקשר סיבתי. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות.