תפ"ח 7608-10-22

תקציר

השופטים סקרו ביסודיות את השתלשלות האירועים שהובילה לדקירת המנוח על ידי הנאשם, תוך התמקדות בשלב בו אירעו הדקירות ובנסיבות בהן בא הנאשם במגע עם תוקפיו ובכך מנעו את בריחתו המיידית. הם מצאו כי האירוע, מנקודת מבטו של הנאשם, היה מאיים ומסוכן, ביוזמת המנוח ומלוויו, והותיר את הנאשם לבדו, נחות ונרדף. התנהגותו ומצבו הנפשי של הנאשם, לרבות שלבי האירוע של פצעי דקירה והנסיבות בהן נקלע, לא הצביעו על כוונה להרוג, ולו באדישות פזיזה, ביחס לאפשרות של גרימת מוות. השופטים הגיעו למסקנה כי אין בסיס להטלת כתם מוסרי כבד על הנאשם בדמות הרשעה בהריגה. הם ראו את מבחני ההגנה העצמית כמיותרים במקרה זה, שכן הם חלים על מי שמודע לטיבם ולתוצאותיהם של מעשיהם, דבר שלא הוכח בעניינו של הנאשם. עם זאת, התנהגותו של הנאשם חרגה מאמות המידה של התנהגות סבירה המצופה מאדם המותקף. שיקולים של מדיניות משפטית, אמות מידה מוסריות וערכים חברתיים לטובת החיים הביאו את השופטים לקבוע כי מעשיו של הנאשם ביחס לעוצמת הפגיעה שנגרמה היו בלתי סבירים ומהווים רשלנות. הם הסכימו כי ההרשעה המתאימה היא גרימת מוות ברשלנות וזיכו את הנאשם מהעבירה הנאשמת המתת חסד. השופטים הרשיעו פה אחד את הנאשם בגרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין. הדיון בגזר הדין נקבע ליום 18.4.2024, והנאשם הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן וחוות דעת של הממונה על עבודות ציבוריות במחוז צפון, שתיהן אמורות להתקיים עד ליום 16.4.2024.