ת"א 29351-03-10

תקציר

התובע הגיש תביעת נזיקין לפיצויים כנגד הנתבעים 1 ו-2 (חברת כוח אדם והמבטחת שלה) והנתבעת 3 בגין פגיעות שנגרמו בתאונת עבודה. הנתבעים 1 ו-2 טענו, כי הנתבעת 3, שהזמינה את שירותיה של התובעת באמצעות הנתבעת 1, היא האחראית הבלעדית לתאונה שכן היא ניהלה את העבודה וסיפקה את הכלים והציוד. הנתבע 3 טען כי הן הנתבעים 1 והן לאופר (צד ג' 2), שהעסיקו את מפעיל המנוף, אחראים לתאונה. בית המשפט בחן את נסיבות התאונה ומצא כי לנתבעת 3 הייתה שליטה ופיקוח בלעדיים על העבודה, לרבות הוראות בטיחות, ועל כן חבה חובת זהירות כלפי התובע. נפסק כי הנתבעת 3 התרשלה בהבטחת תנאי עבודה בטוחים וכי מנהל העבודה שלה לא פיקח כראוי על העבודה. לפיכך, הנתבע 3 נמצא אחראי לתאונה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לנתבעת 1, חברת כוח האדם, הייתה חובת זהירות מושגית כלפי התובעת אך לא חובה קונקרטית במקרה זה, שכן היא סיפקה עובדים בלבד לנתבעת 3 ולא הייתה לה שליטה על נהלי העבודה או הבטיחות. בית המשפט מצא כי תפקידו של הילאל ג'נאים, עובד הנתבעת 1, היה של ראש צוות, ואין לו שליטה על הבטיחות בעבודה. לפיכך, נאשם 1 לא היה אחראי למעשיו. באשר לצד ג' לאופר, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא הייתה לו כל מעורבות בעבודות מעבר למסירת העגורן ומפעילו לבקשת הנתבעת 3. מפעיל העגורן מילא אחר הוראות מנהל העבודה של נאשם 3, ולאופר לא הייתה סמכות להתערב. לפיכך, לאופר לא הייתה אחראית לתאונה. בהתאם לכך, הורה בית המשפט לנתבעת 3 לפצות את התובע בסך 102,500 ₪, כפי שהוסכם על ידי הצדדים, בתוך 30 יום.