מ"ח 193/10

תקציר

התיק נסוב סביב רצח אשתו המנוכרת של המבקש, המכונה המנוחה. המבקש הורשע ברצח בכוונה תחילה ובהחזקת סכין בקשר למותו של המנוח. הוא הודה שחנק אותה אך טען להגנה עצמית וטען כי המנוחה דקרה אותו ראשונה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו והרשיע אותו ברצח, מה שהוביל למאסר עולם. גם בית המשפט העליון דחה את ערעורו. כעת, מבקש המבקש משפט חוזר, בטענה לעיוות דין חמור. לטענתו, מחדלי חקירה וראיות שלא נחשפו, לרבות כוונת המנוח לפגוע בו, זיהמו את הזירה, וכי בתי המשפט התעלמו ממידע חיוני. עם זאת, בדיקה מעמיקה מגלה כי מרבית טענות המבקש כבר נשקלו ונדחו על ידי בתי המשפט, או שניתן היה להציגן קודם לכן. הן אינן מהוות ראיה חדשה ואינן מצדיקות משפט חוזר. טענותיו של המבקש בדבר קשירת קשר וראיות נסתרות אינן מבוססות וניתן היה להעלותן במהלך המשפט או הערעור. זאת ועוד, המבקש לא סיפק כל סיבה מספקת לשיהוי בהצגת ראיה לכאורה זו. פסק הדין של בתי המשפט התבסס על ראיות משמעותיות, לרבות מערכת היחסים הבעייתית בין המבקש למנוח, רכישת סכין על ידי המבקש טרם האירוע והיעדר סימני מאבק על גופו של המנוח. טענותיו הרבות של המבקש, לרבות אלה הנוגעות להסדר טיעון, אינן מצדיקות את הצעד החריג של הוראת משפט חוזר. לפיכך הבקשה למשפט חוזר נדחית.