ת"א 1427/09

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם חכירה לקרקע חקלאית בישראל. התובעים, יורשיו של החוכר המנוח, ביקשו לחדש את חוזה החכירה לתקופה נוספת כפי שהוסכם בחוזה המקורי, אך הנתבעת, מינהל מקרקעי ישראל, ביקשה להוסיף סעיף שינוי ייעוד, שיאפשר להם לסיים את החכירה מוקדם אם ישונה ייעוד הקרקע. השאלה המרכזית הייתה האם המינהל יכול לשנות באופן חד צדדי את החוזה המקורי על ידי הכללת סעיף זה בחוזה החכירה המחודש. בית המשפט קבע, כי חוזה החכירה המקורי, בהיותו המשך לחוזה מיוחד עם מהדרין בע"מ, אינו מאפשר הוספת סעיף שינוי ייעוד. השופט פסק לטובת התובעים, הורה שלא לכלול את הסעיף בחוזה השכירות המחודש ופסק להם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל. השופטת הדגישה את הנסיבות הייחודיות סביב חוזה השכירות המקורי, הנובעות ממכתב המבטיח תנאים מיוחדים למהדרין, אשר שולב בחוזה. לדברי השופטת, כוונת הצדדים, כפי שמשתמע מהנסיבות, הייתה שחידוש החכירה יהיה באותם תנאים, ללא סעיף שינוי הייעוד. הפרשנות העדיפה את התובעים כצד החלש, ובית המשפט מצא כי המינהל פעל בחוסר תום לב בכך שניסה להוסיף את הסעיף. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים.