ת"צ 9925-01-13

תקציר

הנוהג של העירייה לעגל את שטחי הנכסים למ"ר השלם הקרוב ביותר לצורכי ארנונה אינו חוקי, שכן הוא פוגע בזכויות הקניין של התושבים ובעקרון החוקיות המנהלית. זאת בהתייחס לתקנה 2 לתקנות הסדרי משק המדינה, המפרטת את חישוב שטחי הנכסים במ"ר לצורך חיוב במס. בעוד התקנה מתכוונת לתקנן מדידות, היא אינה מונעת שברים של מטרים רבועים. עם זאת, צו הארנונה של העירייה קובע כי יחידות השטח חייבות להיות "שלמות", ומפרש זאת כמ"ר שלם ללא יתירות. בית המשפט דוחה את ההבחנה של העירייה בין הצו שלה לבין זה של בת ים, שכן הכוונה של שניהם היא לגבות תשלום עבור מ"ר שלם בלבד. פרשנותו של השופט גריל לחוק, כפי שהוזכרה בפרשת עמר, תומכת בהנמקה זו. בנוסף, גביית תשלום עבור אזורים שאינם קיימים מהווה הפרה של זכויות קניין ועקרונות דיני המס. לפיכך, על העירייה לתקן את הודעת הפיטורים כך שתשקף עיגול כלפי מטה ולהעניק זיכוי רטרואקטיבי. בית המשפט נותן רשות להודעה מתוקנת זו, אותה יש להגיש בתוך שבעה ימים, או שהתביעה תאושר כתובענה ייצוגית. ההחלטה מדגישה את אי החוקיות של הנוהג הקיים ומחייבת את העירייה להפסיק לגבות מיסים על בסיס חלקים חלקיים של מטרים רבועים, תוך הבטחת פרשנות ברורה ואחידה של החוק.