ע"א 9070/10

תקציר

במקרה דנן, הערעור עסק במעצב אופנה (המערער) שתביעתו נגד מספר משיבים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז. המערערת טענה כי המשיבים עסקו בגניבת עין ובהעשרה שלא במשפט על ידי מכירת פריטי לבוש זהים לעיצוביה, אך תחת תווית אחרת "אודבו". בית משפט קמא מצא כי על אף שבגדיהם של המשיבים היו דומים לדגמי המערערת, לא התקיימו היסודות הנדרשים לעוולת גניבת העין. בית המשפט קבע, כי המערערת לא ביססה מוניטין מספיק לעיצוביה ולא הוכיחה בלבול צרכני, שכן המשיבים סימנו בבירור את בגדיהם כחיקויים ומכרו אותם במחירים נמוכים יותר. המערערת גם לא הביאה ראיות לפגיעה הכלכלית שנגרמה על ידי המשיבים או לרווח שנצבר על ידם, ובכך החלישה את טענתה לעשיית עושר ולא במשפט. בערעור נטען ללא הצלחה כי בית המשפט התעלם מהמאפיינים הייחודיים של עיצובי המערערת וממצג השווא הפוטנציאלי לצרכנים. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית משפט קמא, והדגישה את חשיבות הוכחת המוניטין וההטעיה בגניבת תביעות, ואת הצורך בתשתית עובדתית לטענת עשיית עושר ולא במשפט. בסופו של דבר, מאחר שהמערערת לא הוכיחה יסודות מרכזיים אלה, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות משפט של המשיבים.