ע"א 123/66

תקציר

התיק נסוב סביב דירה שכורה וסכסוך בין המשיב, שבעלה חכר את הנכס במשך תשעים ותשע שנים ולאחר מכן העביר לה את זכויותיו, לבין המערערת, שרכשה את חלקו של הבעל המנוח במושכר. המערערת תבעה את המשיב בבקשה למתן פסק דין של הנאה משותפת בדירה וצו למתן דין וחשבון בדבר הכנסות המשיב מהשכרת משנה של חלקים מהדירה. הערכאות הנמוכות דחו את התביעה, תוך שימוש בסעיף 30 לחוק הגנת הדייר, התשט"ו-1955. עם זאת, בית המשפט העליון, בהחלטה פה אחד, קיבל את הערעור והניח בצד את פסקי הדין הקודמים. בית המשפט קבע כי סעיף 30 לחוק חל רק על בעלי הנכס ולא על חוכרים, למרות אורך החכירה. המשיב, כחוכר, לא היה מוגן על ידי סעיף זה. לפיכך, הייתה המערערת זכאית לחלק בהנאה ולצו מניעה האוסר על המשיבה להשכיר חלקים מהדירה ללא הסכמתה. עם זאת, בשל סיבוכים מעשיים, העביר בית המשפט את התיק לבית משפט השלום כדי שיקבע את מימוש הזכויות הללו, בתקווה לפתרון ידידותי בין הצדדים. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערת בכל שלושת הרמות.