עת"מ 239/04

תקציר

העותרים תבעו את המשיב על שינוי סיווג מקרקעיהם ובכך הגדילו את הארנונה. שני הצדדים הסכימו בעבר על סיווג מסוים שקיבל תוקף בפסק דין משנת 1999. העותר טען כי פעולותיו האחרונות של המשיב היו בניגוד להסכם ולכן אינן חוקיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסיווג המקורי היה שגוי וכי הייתה הצדקה למשיב לשנותו. עוד נקבע בפסק הדין כי המשיב פעל בתום לב, נתן לעותר הודעה מוקדמת על הסיווג מחדש ונמנע מלהחילו רטרואקטיבית. זאת ועוד, מאחר שההסכם לא הוגבל בזמן והיה בתוקף שנים רבות, היה המשיב רשאי לבטלו בהודעה פרוספקטיבית. בית המשפט הכיר בכך שבדרך כלל, צד המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה יצטרך לפנות לבית משפט מוסמך. עם זאת, במקרה דנן, מאחר שההסכם דעך עם הזמן, והיו הצדקות מהותיות למעשיו של המשיב, לרבות חלוף הזמן, פסקי דין חדשים ואופייה הפיסקלי של ההחלטה, מצא בית המשפט כי המשיב אינו צריך לפנות לבית המשפט שנתן את פסק הדין. ככלל, קבע בית המשפט כי יש לבחון כל מקרה לגופו, ובמקרה זה החלטת המשיב לסטות מההסכם הייתה כדין. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של המשיבים.