ערר 85269/17

תקציר

הערעור מתייחס להיטל השבחה שנגבה מהמערערת בגין שני אירועי מס. האירוע הראשון קשור לתמ"א 2674, שאפשרה שימוש באולמות אירועים ובידור בשיעור של 15% מהשטח שאושר לבנייה. המערערת חויבה בגין מימוש שימוש זה, המהווה מימוש חלקי של התכנית. אירוע המס השני הוא חריגה מהתכנית, בגין שטח המועדון החורג מהשימוש המאושר על פי התוכנית. טענות המערערת אינן מבחינות בין שני אירועי המס, הגם שמבחינה משפטית הן שונות. רוב הטענות אינן רלוונטיות לאישום הראשון הקשור לתכנית. המערערת טוענת, כי החיוב בגין התכנית אינו תקף משום שהשימוש החורג מההיתר אינו מהווה אירוע מס. עם זאת, הוועדה קובעת כי המערער חויב בגין אירוע המס של אישור התכנית, ולא בגין חריגה מההיתר כאירוע מס. היתר שימוש החורג מהתכנית מהווה אירוע מימוש של התכנית, ולכן החיוב תקף. גם טענות המערער כנגד האישום השני, בגין שימוש החורג מהתכנית, אינן צלחות. המערערת טוענת כי יש לחשב את היטל ההשבחה רק מיום מתן ההיתר לשימוש חורג, ולא מהמועד שנקבע בהחלטת הוועדה המקומית. הוועדה קובעת כי מחדליה של המערערת עיכבו את הוצאת ההיתר, וכי אין היא צריכה ליהנות מעיכוב זה. ההחלטה לאשר שימוש חורג, יחד עם שימוש היתר בפועל בנכס, מצדיקה הטלת היטל השבחה לכל התקופה שנקבעה בהחלטת הוועדה המקומית. זאת ועוד, הוועדה דוחה את טענת המערער כי החיוב נגוע בשיהוי, שכן לא ניתן היה להוציא את ההיתר בשל הבנייה הבלתי חוקית של המערער על הקרקע. הוועדה דוחה גם את בקשת המערערת לקבל פטור מתשלומי ריבית, נוכח התנהלותה הבלתי מספקת, ומורה לה לשלם את הריבית כמפורט בתוספת השלישית בגין שני האישומים. לבסוף, הערר נדחה, והמערער נדרש לשאת בהוצאות הוועדה המקומית.