תלה"מ 52229-06-19

תקציר

הנתבע חויב לשלם לתובעת פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין האלימות הפיזית והמילולית שהופנתה כלפיה במהלך שנות נישואיהם. סכום זה מתווסף לדמי השימוש – בסך כולל של 44,100 ₪ – החייבים התובעים בגין השימוש הבלעדי של הנתבעת בדירתם המשותפת מינואר 2019 ועד יוני 2020. התובעת עזבה את הדירה בספטמבר 2017 עקב אלימות נפשית ופיזית מצד הנתבע, והגירושין בין הצדדים הסתיימו בינואר 2019. למרות שמבחינה טכנית התובעת זכאית לדמי שימוש החל מספטמבר 2017, השופטת מקלה במקרה זה וקובעת את מועד תחילת שכר הטרחה בעת הגירושין. סכום נוסף של 64,200 ₪, שנוכה על ידי כונס הנכסים, יועבר אף הוא לתובע כפיצוי ואגרת בית משפט, ואילו 4,200 ₪ הנותרים יוחזרו לנתבע. השופט מצטט בקצרה גם את נקודת המבט של המשפט העברי ביחס לאלימות כלפי נשים, במיוחד כאשר היא נגרמת על ידי בן זוג, תוך הדגשת אחריותו של הבעל להימנע מפגיעה פיזית או נפשית באישה. תורת חז"ל ופסיקת ההלכה מחייבות את הבעלים לכבד את נשותיהם ולהימנע מגרימת מצוקה, ולכך השלכות חמורות על מי שאינו מקפיד על עקרונות אלה. לבסוף, מדגישה השופטת את חובתה של התובעת לנהל את ההליכים המשפטיים בתום לב, וציינה כי החלטתה להגיש תביעה זו בנפרד מתביעות קשורות אחרות האריכה את הסאגה המשפטית בין הצדדים ובזבזה זמן שיפוטי. כתוצאה מכך, הנתבע מחויב לשאת בהוצאות התובע ובשכ"ט עורך דין, בסך של 10,000 ₪.