ת"א 1703/07

תקציר

שתי חברות בנייה פרטיות, התובעת 1 (חברת דמארי) והתובעת 2 (חברת פרץ), זכו במכרזים לבניית יחידות דיור בגן יבנה, ולאחר מכן התקשרו בהסכמי פיתוח עם רשות מקרקעי ישראל ובחוזים לביצוע תשתיות עם יהל מהנדסים פיתוח פרויקטים בע"מ. במסגרת חוזים אלה נדרשו דמרי ופרץ לשלם דמי פיתוח מסוימים למועצה המקומית, לרבות אגרת חיבור ואגרת זכויות מים. עם זאת, חברות אלה טענו כי חיובים אלה אינם חוקיים והגישו תביעה להחזר. בית המשפט פסק לטובת המועצה המקומית ודחה את התביעה בנימוק שאגרת החיבור ואגרת זכויות המים אכן הוטלו שלא כדין. עם זאת, היא קבעה כי על היזמים להשתתף במימון התשתיות העירוניות הקיימות והצפויות בשטח המועצה המקומית, שכן הם נהנו מהתשתית והטילו עליה נטל נוסף. היזמים היו מודעים לדרישות שכר הטרחה טרם הגשת הצעותיהם, ובית המשפט סבר כי אין זה צודק לשנות את תנאי המכרז בדיעבד. זאת ועוד, מצבה של המועצה המקומית השתנה לרעה בהתאם לתנאי המכרז, ושינוי החיובים יפגע בעקרון השוויון והתחרות ההוגנת בדיני המכרזים הציבוריים. בית המשפט קבע כי תרומת היזמים לעלות הקמת התשתיות הקיימות והצפויות נמוכה משמעותית מחלקם, דבר שאינו צודק. בנוסף, קיימת אפשרות שהיזמים גלגלו עלויות אלה לרוכשי יחידות הדיור, והזמן שחלף מאז ביצוע התשלום עלול היה להשפיע על תקציב הרשות המקומית. בסופו של דבר, התביעה להחזר נדחתה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים, נוכח אי חוקיותם של אגרות החיבור וזכויות המים.