ע"פ 5582/09

תקציר

הכרעת הדין דנה בתהליך המורכב של ביסוס מהימנות וממצאים עובדתיים בתיקי עבירות מין, ובפרט כאלה שאין בהם ראיות ישירות כגון DNA או עדויות של עדי ראייה. הוא מדגיש את האתגרים הייחודיים שמציבות עבירות מין, במיוחד בתוך משפחות, בשל אופיין החשאי והדינמיקה של כוח, פחד והכחשה. בית המשפט מכיר בחשיבות התרשמותו של בית המשפט הפרוצדורלי מעדות הקורבן במקרים אלה, וקובע כי סתירות וסתירות בגרסת הקורבן הן שכיחות ואין בהן כדי לפגוע אוטומטית באמינות. הוא מדגיש את ההשקפות האקדמיות והמקצועיות הסותרות על זיכרונות מודחקים אצל קורבנות התעללות מינית, ומציע כי בעוד כמה מומחים מכירים בתופעה, אחרים מזהירים מפני הפוטנציאל של זיכרונות שווא שהוצגו, במיוחד במהלך הטיפול. תיקוני המחוקק המרחיבים את תקופת ההתיישנות על עבירות מין מסמלים הכרה בהשלכות הנפשיות המורכבות של עבירות מסוג זה, לרבות איחור בדיווח של נפגעים. הרחבה זו משקפת הבנה של המעכבים הספציפיים המונעים מהקורבנות להתייצב מוקדם יותר, כגון נאמנות משפחתית, סטיגמה חברתית וטראומה אישית. בית המשפט מדגיש את הצורך בגישה משפטית מאוזנת המכבדת הן את מצוקת הקורבנות והן את זכויות הנאשם, ומציע כי ללא אישוש חיצוני, יש לגשת להרשעות המבוססות על זיכרונות מודחקים בזהירות. חרף ההכרה בסבל הנפשי של המתלוננת, בית המשפט קורא בסופו של דבר לזיכויו של המערער בשל היעדר ראיות חותכות מעבר לכל ספק סביר, דבר הממחיש את המתח בין ההכרה הטיפולית בזיכרונות מודחקים לבין האתגרים הראייתיים שלהם בהליכים משפטיים.