ת"פ 34398-02-10

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות הקשורות לגניבת רכב, לרבות גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, סחר ברכב גנוב או חלק לפי סעיף 413יא, פירוק רכב לפי סעיף 413ד(ג) וגניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א). בעל הרכב המדובר, ששימש את המתלונן, לא השתמש ברכב מספר חודשים וביקש מחברתו לקחת אותו לרשותו. הנתבע, דייר במתחם הדירות של הבעלים ועוזר מזדמן של איש התחזוקה, סייע לדחוף את הרכב הלא מתפקד לחניון אחר בשל חסימת דרכי גישה. לאחר מכן לקח הנאשם את הרכב ללא רשות ומכר אותו למגרש גרוטאות תמורת 700 ש"ח, שם פורק. השופט קבע כי התביעה לא הוכיחה שהנאשם גנב את המצבר מהרכב, ולכן זיכה אותו מהאישומים הנוגעים לפירוק וגניבה מרכב. עוד קבע השופט כי שווי הרכב, אף שהוא נמוך יחסית, אינו מצדיק את החלת חריג ה"זוטות", במיוחד בהתחשב בחומרתה של גניבת הרכב והסיכונים הנלווים לה. זאת ועוד, השופטת לא קיבלה את טענת הנתבע כי הבעלים ויתר במשתמע על זכויותיו ברכב או כי הנתבע סבר כך בטעות. במקום זאת, השופט מצא כי הנאשם הכיר את בעל הרכב ולא הייתה לו סיבה להאמין שהוא ננטש. בכך זיכה השופט את הנאשם מאשמת גניבה לפי סעיף 413ב(א) והרשיע אותו ביתר העבירות.