רע"א 67665-10-25

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור 67665-10-25 (אבישלום שאר נ' מאיר הייזלר)** **מבוא:** החלטה זו ניתנה על ידי כבוד השופט דוד מינץ בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, ודנה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. פסק הדין המחוזי ביטל "פסק בוררות" שניתן בעניינם של הצדדים. בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך הדגשת תנאים מצומצמים למתן רשות ערעור בענייני בוררות. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **היקף הביקורת השיפוטית על פסקי בוררות:** * החוק היבש (חוק הבוררות, התשכ"ח-1968) והפסיקה פועלים בכיוון לצמצם ככל הניתן את הביקורת השיפוטית על פסקי בוררות. בתי המשפט נוטים לכבד את רצון הצדדים שהתקשרו בהסכם בוררות, ולהימנע מהתערבות בפסקי בוררות, אלא במקרים חריגים וקיצוניים. * החוק קובע רשימה סגורה של עילות לביטול פסק בוררות (סעיף 24 לחוק), וגם אז, לא כל פגם או טעות בהליך מובילים בהכרח לביטול. 2. **תנאים למתן רשות ערעור בענייני בוררות:** * החלטה זו מדגישה כי רשות ערעור בענייני בוררות ניתנת "במשורה ורק במקרים חריגים". עיקרון זה משקף את המדיניות המשפטית הכללית של עידוד בוררות כאמצעי ליישוב סכסוכים חלופי ויעיל. * השופט מינץ מפנה לפסקי דין עדכניים (רע"א 53318-12-25 רבינוביץ נ' אברהם ורע"א 44125-10-25 מרץ השרון נהגי כפר סבא בע"מ נ' רפאל ל. יזום ובנייה בע"מ) המבססים את הדרישה למקרים חריגים. * **שני תנאים עיקריים למתן רשות ערעור בענייני בוררות, כפי שעולים מההחלטה:** * **שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים:** כלומר, בעיה משפטית בעלת השלכות רחבות יותר על פרקטיקת הבוררות או על פרשנות החוק. * **שיקולי צדק או מניעת עיוות דין:** מקרים בהם התנהלות מסוימת בהליך הבוררות הובילה לעוול ברור, או למצב בו יישום הדין יגרום לתוצאה בלתי צודקת באופן קיצוני. 3. **הבחנה בין עניינים פרטניים לעקרוניים:** * השופט מינץ דוחה את בקשת רשות הערעור תוך שהוא קובע שהיא "נטועה כולה בנסיבות המקרה הפרטני". משמעות הדבר היא שהטענות שהועלו נוגעות ליישום הדין על עובדות הסכסוך הספציפי, ולא מעלות שאלה משפטית כללית. * **טענות שהועלו בבקשת רשות הערעור, אשר נחשבות "עניינים פרטניים":** * היעדר הסכם בוררות בר-תוקף. * היעדר סמכות לבורר. * פגיעה בזכות הטיעון. * פגמים יסודיים בהליך הבוררות. * יישום הדין במקרה הקונקרטי. **חידושים משפטיים (או הדגשת קיימים):** ההחלטה אינה מציגה חידושים משפטיים פורצי דרך, אלא מהווה הדגמה ברורה של הלכה קיימת ומושרשת בנוגע למעמדו של פסק בוררות ולמדיניות השיפוטית בעתירה לרשות ערעור. החידוש, אם ניתן לקורא כך, טמון ביישום המחודד של עקרונות אלו על מכלול הטענות שהועלו, ובהבהרה כי גם טענות הנוגעות לפגמים לכאורה בהליך הבוררות (כמו פגיעה בזכות הטיעון או חוסר סמכות) לא תצדיקנה רשות ערעור אם הן אינן חורגות מהמקרה הפרטני ואינן מעלות שאלה עקרונית או אינן מצריכות התערבות מטעמי צדק. **יישום על המקרה הקונקרטי:** בית המשפט העליון, באמצעות השופט מינץ, סקר את הטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור. כלל הטענות, כגון היעדר הסכם בוררות, חוסר סמכות, פגיעה בזכות הטיעון ופגמים בהליך, נתפסו כטענות הנוגעות לעובדות המקרה הספציפי ופרשנות הדין על פיהן. לא נמצא כי אחת מהן מעלה סוגיה משפטית כללית או עקרונית, או מצריכה התערבות מטעמי צדק או מניעת עיוות דין. לפיכך, הוחלט לדחות את הבקשה לרשות ערעור, ובכך להותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שביטל את פסק הבוררות. **סיכום:** החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור 67665-10-25 משקפת את הגישה המצמצמת והשמרנית של בתי המשפט בישראל כלפי התערבות בפסקי בוררות. הדגש מושם על הכבוד לרצון הצדדים לבחור בבוררות כאמצעי ליישוב סכסוכים, ועל הצורך להציג טענות בעלות אופי עקרוני או מקרים חריגים של עיוות דין, על מנת להצדיק דיון בערכאה גבוהה יותר. ההחלטה מחזקת את מעמדו של פסק הבוררות כממצא סופי, ככל שהדבר נוגע לטענות פרטניות או ליישום הדין על עובדות הסכסוך.