ת"א 28970-08-22

תקציר

פסק דין זה סובב סביב שתי תביעות הקשורות זו בזו הנוגעות להפרת הסכמי פשרה לרכישת דירות וחנויות. התובע, שרכש דירות מהנתבע הראשון, הגיש תביעה בטענה שהנתבעים לא מסרו את הדירות במועד ותבע דמי שכירות, פיצויים וביטול עיקול על הנכסים. בינתיים הגישו הנתבעים תביעה שכנגד נגד התובע ונתבע נוסף, שלא היה צד לתביעה המקורית. התביעה שכנגד ביקשה לאכוף שני הסכמי פשרה נפרדים שנחתמו עם התובעת והנתבעת השנייה, בנוגע לרכישת חנויות. לטענת התביעה שכנגד, המבקשים לא מילאו את חובות התשלום שלהם על פי הסכמים אלה. הנתבעת השנייה טענה כי יש לסלק אותה מהתביעה שכנגד מאחר והיא לא הייתה צד לתביעה העיקרית, והטענות נגדה אינן קשורות. עם זאת, פסק הדין הפריד את התביעה שכנגד נגד הנתבע השני מהתביעה העיקרית, והודה כי הדבר יסבך ויעכב את חקירת התביעה העיקרית. באשר לתביעתו שכנגד של התובע, הפחית בית המשפט את התביעה הכספית נגדו לסך של 5,545 ₪, תוך התחשבות בזיכוי בגין 'מטבח' וניכוי בגין איחור במסירת דירות. התביעה לצו מניעה לאכיפת הסכם הפשרה נדחתה, שכן היא דרשה בירור עובדתי נוסף. הנתבעים נדרשו להגיש תביעה שכנגד מתוקנת עד ליום 18.6.2023, וכתב ההגנה של התובע היה אמור להיות מוגש עד ליום 20.7.2023. בית המשפט גם הורה לנתבעים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 שקל בתוך 30 יום ועודד את הצדדים לשקול גישור להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט.