ע"א 549/73

תקציר

במקרה זה של בית המשפט העליון, השאלה המרכזית הייתה האם בעלי דירות מסוימים בבית משותף יכולים לנצל שטח משותף לחניה כנגד התנגדות הבעלים האחרים. בית המשפט העליון ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שאסר על חניה בשטח המשותף על סמך צו מניעה של הממונה על רישום המקרקעין. בית המשפט הבהיר כי הרכוש המשותף בבית משותף הינו בבעלות משותפת ומיועד לשימושם של כלל בעלי הדירות. בעוד שתכנון ספציפי או החלטות של אסיפה כללית יכולות להסדיר את השימוש, בהיעדרם, כל בעל דירה רשאי לעשות שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף, ובלבד שלא ימנע מאחרים לעשות זאת. בית המשפט הדגיש כי שימושים מעשיים ויומיומיים – כמו חניה או הצבת חפצים באופן זמני – אינם צריכים לדרוש הסכמה מפורשת של כל הבעלים, כל עוד הם סבירים ואינם פוסלים אחרים. בית המשפט אישר כי חניה בשטחים משותפים כאלה אינה מעניקה זכויות קנייניות כלשהן, מה שמרמז על כך שהשטח נשאר זמין לכל הבעלים על בסיס כל הקודם זוכה. בנוסף, בית המשפט הציע כי האסיפה הכללית עשויה לקבוע תקנות רשמיות לניהול יעיל של שימושים כאלה, אך עד אז, השימוש בחללים משותפים צריך להישאר גמיש כדי לאפשר חיים משותפים הרמוניים. משכך, התקבל הערעור, תוך ביטול החלטות קודמות, והמשיבים חויבו בהוצאות המשפט של המערערים.