רע"א 1272/05

תקציר

במקרה דנן באחריות נזיקית של חולה נפש, עסק בית המשפט המחוזי בחיפה בדילמה משפטית מורכבת האם ניתן להטיל אחריות נזיקית על חולה נפש, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה משמעותית, כפי שניתן לראות במקרה טרגי זה בו תקף המערער ילד בן שמונה ורצח את בתו התינוקת. השאלה המרכזית הייתה האם מחלת הנפש שוללת אחריות לפי דיני הנזיקין, גם כאשר בית המשפט הפלילי קבע כי המערער אינו נושא באחריות פלילית בשל מצבו הנפשי. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת המשיב ופסק פיצויים משמעותיים, אשר אושרו מאוחר יותר על ידי בית המשפט המחוזי בדעת רוב. הוויכוח נסב סביב שלוש גישות לאחריות מהמשפט האנגלי ביחס לחולי נפש: האחריות הקפידה גם ללא מודעות למעשה, סטנדרט אחיד הן לפלילי והן לנזיקי, ועמדת ביניים המחייבת שליטה מסוימת במעשיו של אדם. השופט עמית, שאימץ את הגישה המגבילה, קבע כי היעדר שליטה יהווה הגנה בנזיקין, ולמעשה יטען לאחריות אלא אם אין לאדם שליטה פיזית על מעשיו. לעומת זאת, השופט וילנר טען כי לעוולת התקיפה, המצב הנפשי שולל כל יסוד של כוונה, שכן חופש הרצון נדרש לכוונה. השופט אלרון הסכים עם האחריות אך מתח ביקורת על יסודות שתי הטענות, והציע הגינות בהטלת האחריות על מי שגרם נזק. העתירה להטיל אחריות למרות מחלת נפש העלתה סוגיות של פיצויים, הגינות חברתית ורפורמות משפטיות פוטנציאליות שיכולות לכלול מעורבות חקיקתית להנחיות ברורות יותר, תוך הכרה במורכבות ובנקודות המבט הניואנסיות של בריאות הנפש במסגרת החוק. ההחלטה שהתקבלה הייתה לקיים את פסק הדין נגד המערערת, תוך שימת דגש על עקרון פיצוי הנפגע ושמירה על עקביות משפטית.