רע"א 2600/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המקרה המקורי עסק בסכסוך על חוזה שכירות לחנות מכולת הממוקמת על נכס השייך למשיב. חוזה השכירות הסתיים, והמשיבה סירבה להאריכו, מה שהוביל אותם להגיש תביעת פינוי. בית משפט השלום פסק לטובת המשיב, והמבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מטעמים פרוצדורליים, תוך שהוא מצטט את תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. המבקשים טענו כי אין יריבות בינם לבין המשיב, שכן הכוונה הראשונית הייתה לשכור דירה מהוועדה המקומית. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקבע כי הזכויות בנכס שייכות בבירור למשיב, שהיה בעל הסמכות החוקית להעבירן. בית המשפט דחה גם את טענת המבקשים בדבר פרשנות החוזה, תוך מתן משקל לכך שבעל הבית המוזכר בחוזה השכירות היה האגודה השיתופית, והמבקשים ניהלו משא ומתן ושילמו דמי שכירות למשיב לאורך כל תקופת השכירות. בסופו של דבר, הסכים בית המשפט המחוזי עם קביעתו של בית משפט השלום כי למבקשים אין כל תביעה תקפה בנכס ואישר את צו הפינוי. בקשת רשות הערעור נדחתה, והוחלט לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. פסק דין זה ניתן ביום 7.4.2016.