בג"צ 80/79

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישה אם, המבקשת צו על תנאי המחייב את בעלה, המשיב, לנמק מדוע לא ימסור לה לאלתר את שני בניהם. בני הזוג, יהודים אמריקאים מניו יורק, עמדו בפני גירושים. האב לקח את שני בניהם לישראל ללא הסכמת האם. האם השיגה צו בית משפט בארה"ב המעניק לה משמורת על שלושת הילדים ופוסק לה מזונות. בית המשפט הגבוה לצדק, שהכיר בתוקפו של צו בית המשפט האמריקאי, קבע כי האב לא התייצב להליכים בבית המשפט האמריקאי ולא מיצה את כל הדרכים המשפטיות לערער על ההחלטה. בית המשפט קבע כי מעשיו של האב בהבאת הילדים לישראל ללא הסכמת האם אינם ראויים. עם זאת, היא הבדילה בין המקרה של הבן הבכור, שמואל, שהתגורר עם אביו קרוב לשנה לפני הנסיעה לישראל, לבין הבן הצעיר, יצחק, שנלקח מחזקת האם ללא ידיעתה. לגבי שמואל בוטל הצו על תנאי, ואילו הוצא צו מוחלט להשבת יצחק לאלתר לאם, והאב הסכים לכך. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו. החלטה זו הדגישה את סמכותו של בית המשפט במקרים של חטיפת ילדים והדגישה את הצורך בחקירה יסודית של טובת הילדים.