בע"מ 2103/13

תקציר

המקרה סובב סביב אם במצוקה שילדה את בנה בזמן שהותה בכלא וסבלה ממצוקה נפשית משמעותית. לאחר שחרורה היא לא קיבלה כל טיפול נפשי למרות ההמלצות. חוסר יציבותה של האם, תפקודה הנמוך וחוסר יכולתה לטפל בילד ניכרו בהערכות מומחים ובעדויות של עובדים סוציאליים, מה שהוביל את בתי המשפט לענייני משפחה ומחוזי לפסוק נגד כשירותה ההורית. השופטים הסכימו עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר, והדגישו כי מצבה של האם לא צפוי להשתנות למרות תמיכת הרווחה וכי טובת הילד היא בהכרזתו כאדם לאימוץ. הרוב תמך גם בפסיקת הערכאות הנמוכות יותר לאימוץ סגור, לאור הצורך של הילד בקשר בטוח ויציב, והקשיים והבלבול שגרמו המפגשים עם האם. השופטת ארבל, שהכירה במסירות נפשה של האם, הסכימה כי טובת הילד מחייבת אימוץ סגור. פסק הדין, אף שהיה קשה, נועד להגן על טובת הילד. השופט מלצר הוסיף כי על הרשויות לשאוף לשמור על אמהות ותינוקות יחד, גם במצבי מצוקה.