ת"א 26068-05-19

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעה אזרחית שהגיש תובע, המייצג עזבון של אדם שנפטר, כנגד נתבע, אשר נטען כי ניצל את מצוקתו של התובע ואת מצבו הגופני והנפשי הרעוע כדי להוציא ממנו סכומי כסף גדולים ללא כל כוונה לקיים את הבטחותיו למנוח. התובע ביקש להוכיח קיומו של הסכם בעל פה לפיו הנתבע יאפשר למנוח להשכיר יחידה בביתו בתמורה למימון שיפוצים שונים. הנתבע הכחיש את קיומו של הסכם כזה וטען כי המנוח נתן לו את הכסף במתנה מרצון. השופטת פתחה בביטול הרעיון כי תצהירו של המנוח יכול לשמש ראיה, שכן הוא לא העיד בבית המשפט והתצהיר לא כלל פרטים המנוגדים לאינטרסים שלו. לפיכך, היא לא יכולה להיחשב כעדות שמיעה וממילא לא עמדה בדרישות כדי להתקבל כראיה. לאחר מכן פנתה השופטת לראיות שהוצגו ולעדויות אלמנתו של התובע וחבר משותף של המנוח והנתבע, ששניהם טענו כי היו עדים להיבטים של ההסכם הנטען. עם זאת, גרסאותיהם לאירועים סתרו זו את זו בכמה פרטים מרכזיים. השופטת מצאה כי עדויותיהם, ובפרט עדויותיו של התובע, הסתמכו יתר על המידה על עדויות שמיעה ולא הוכיחו את קיומו של ההסכם, במיוחד בהתחשב בהיעדר כל ראיה כתובה לקיומו של חוזה כזה, אשר היה נדרש על פי דין לעסקת מקרקעין מסוג זה. זאת ועוד, השופטת ציינה כי גרסת התובע לאירועים לא נתמכה בראיות תיעודיות כלשהן לתשלומים ששולמו לכאורה על ידי המנוח וסותרת את עדויות הנתבע ואשתו. השופט מצא את גרסת הנאשם לאירועים, לפיה המנוח העניק לו את הכסף במתנה, כסבירה יותר וכן ציין כי חשבונו של הנאשם לא היה חף מפגמים. עם זאת, הסתירות בעדות הנתבע לא הספיקו כדי להפוך את נטל ההוכחה, במיוחד בהתחשב בהיעדר הראיות הכולל שהציג התובע. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי אין די ראיות להוכחת קיומו של ההסכם הנטען וכי הנתבע פעל במרמה. השופטת התייחסה בקצרה גם לדו"חות העדים המומחים בנוגע לעלות השיפוץ, ומצאה כי הם תומכים בטענת הנתבע כי העלויות שנגרמו היו נמוכות משמעותית ממה שנטען על ידי התובע. אשר לתביעה שכנגד, שהוגשה על ידי הנתבעת בגין ליקויים לכאורה בשיפוצים ששולמו על ידי המנוח, דחתה אותה השופטת וציינה כי השיפוצים ניתנו במתנה וכל ליקוי אינו מזכה את הנתבע בפיצוי כלשהו. לבסוף, השופט קבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו המשפטיות ועודד את הנתבע לשקול להחזיר חלק מהכספים לאלמנתו של המנוח, למרות שהוא לא היה מחויב לעשות כן. לפיכך, הן התביעה והן התביעה שכנגד נדחו.